מילות השיר:
על כס מלכות יושבת, מפוארת הדורה,
בארמון פאר שוכנת, רביד זהב בצווארה,
מצע של משי מתחתיה,
היא שופעת בשמים,
משולחנו של מלך, מאכלה מעדנים.

ואני, במדבר עין גדי, רועה פשוט,
מחכה שתצא, אחריה להוט,
בין כבשים וכרמים עליה חולם,
היפה מכל בנות ירושלם.

שבויה, בהיכלות של מלך,
רוצה לברוח - לצאת לה אל הדרך,
אל המדבר, אל השממה,
האמת מחכה שם בשבילה.
הנשימה. הנשמה.

גיבורים מלומדי מלחמה חונים מסביב,
שומרים מכל אויב,
שלא יקרב, שלא יכאיב.
את כבר יודעת ואל נא תשכחי,
הם בעיקר שומרים, שומרים שלא תלכי.

לא לעד תהיי סגורה, ואני אתבודד,
בסוף הרי ברור שנשוב להתאחד,
לעולם לא אשכחך את לי כבת,
רק זכרי תמיד מאין באת...

שבויה...