מילות השיר:
כשיבואו לפנות את ביתי,
תמצאו אותי כאן, על הים
מנגן, על החול הנצחי.

לידי, ילד קטן,
מכין לו משהו לשתות,
ואומרים שהמפנים מתקרבים, לשער הראשי.
המאהל הזמני, אמהות צעירות,
מכינות את ארוחת הבוקר ביד אחת,
כי ידן השניה, את ידן מחזיקות,
כי הם היו לא מזמן בעצמן ילדות, קטנות ושמחות.

מי שלימד אותן לקשור מטפחות,
הוא זה שלימד אותן להיות אמהות,
ואותי מלמד שוב ושוב, כאן על הים,
שאין עוד מלבדו.

כשיבואו לארוז את ביתי
ימצאו אותי כאן, על הים, מנגן
השקיעה הניצחית,
הם יורידו תמונות, גם מזוזות
יכניסו ספרים, אלבומים, ימלאו ארגזים
מקרטון, אלפי זכרונות,

ופתאום הכל, נעשה לי קליל,
כל הדברים שהיו לי יקרים,
יש שלווה בליבי, כאילו לא שלי,
של מה שנבנה ויורד לטמיון, אחרי שנים.

ומי שלימד אותי לחפש מנגינות,
ומי שמלמד אותי בכל מיני צורות,
אפשר לבוא ככה סתם,
להרוס את ביתי,
אז אין עוד מלבדו.

כשיבואו להרוס את ביתי,
ימשיך לשבת לי כאן, על הים,
וההוי-ה כולה תלחש לי סודה
שאין עוד מלבדו.