מילות השיר:
ברחוב הגליל בין קסמי מוּתגים,
עומדת חנות של 'תַּקַּן מְחוֹגִים',
מאחורי דֶּלְפֵּק כמו צפור בְּקן,
יושב לו מוריס - טברייני זקן.

אני והזמן ממש חברים,
וכששעון נעמד חיי נעצרים,
אז אני יורד ונכנס אצלו לפעמים,
לתקן וללמוד על דקות שעות וימים.

כי אצל מוריס השען - עומד לו הזמן,
שְׁעונים ללא שעות, תלויים על הקירות.

עכשיו חורף ובכל זאת חם,
כאילו גם שעון העונות נדם,
מעבר לכביש כינרת כחולה משמיים,
מחכה לענן שיביא אתו שפע של מים.

ומוריס השען, לוקח ת'זמן,
מכניס עוד בורג קטן, לשעון שעצר מזמן...
ומוריס השען, חבל לו על הזמן,
הסוללה הוא מבטיח, לשנים היא תצליח.

מוריס ואני בשתיקה מחייכים,
השעון מתוקן, החיים ממשיכים,
אני יוצא ולא שוכח לכוון ת'שעה,
ומקווה שבקרוב תיקרע הרצועה...