היה זה בשלהי שנת תשנ''א, עת ישבו עשרות בחורי חמד לטקס קבלת תעודות הוקרה, כל תלמיד לפי הישגיו, כשניגש אחד מטובי הבחורים לקבלת תעודה מחמיאה במיוחד, צעק חברו אשר קינא בהצלחתו, 'כל הישיבה יודעת שעשו לך פרוטקציה' בזמן שעשרות בחורים ומשגיחים נוכחים, ולא מאמינים למשמע אוזניהם... הבחור המבויש עזב את התעודה על בימת המזרח כשהוא מחליף צבעים... עלה לחדרו כאשר היה אפשר לראות את הדמעות מבצבצות עוד לפני יציאתו מהאולם, כשבוע ימים נעל עצמו בחדר...

בואו נרוץ במנהרת הזמן... שנת תשע''ה, 21 שנה מחכה מושי... כל גדולי הרופאים בעולם מכירים את המקרה, ושולחים אותו מאחד לשני, אין סגולה שמושי לא השתמש, אבל כנראה שנגזרה הגזירה, ומיודענו לא יזכה לפרי בטן, כמפלת אחרון פנה ביואש מר, האברך הערירי לאחד מגדולי הדור, 'העולם לא הפקר' מפטיר לעברו הצדיק 'קום סע וחפש את הבחור שעדיין מתקשה לסלוח'

...בחודש שעבר, בגיל 44 זכה לראשונה בחייו, לחבוק בן זכר...
את המקרה הנ''ל סיפר אותו אברך, לזמר אברימי גולדשטיין, ובסיום השיחה מבקש האבא הטרי 'בבקשה ממך תלחין שיר שיש בו מסר שכל יהודי ידע ש'חיים ומוות ביד הלשון'...

ואכן שקד אברימי על הפסנתר, ומשם לאולפני 'סטודיו שיר' עם חומר יקר ערך שהוא ללא ספק פרוש מדהים לגמרא 'נח לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו', והתוצאה... עיבוד שהוא שיחת מוסר והתעוררות, וכשקולו הקטיפתי של הזמר אברימי גולדשטיין גורם לבעל האולפן להוריד דמעות, וללא ספק לעוד כמה יהודים להתחזק ב'בין אדם לחברו' אז היה זה שכרנו...
תודתנו למקהלה 'מזמור שיר' שנתנה צבע מרהיב, וכשמקהלת הילדים, תינוקות של בית רבן, שרים מכל הלב מילים כאלו נשגבות, מה צריך יותר...
דבר אחד נזכור כולנו 'אין יום כיפור מכפר על עוון שבין אדם לחברו'

לחן ועיבוד: אברימי גולדשטיין.
מקהלה: 'מזמור שיר'.
מקהלת ילדים: 'מקהלת ילדי אשדוד'.

האזנה עריבה בשיא מיוזיק!