אין ספק שלהיות מוסיקאי זה דבר המצריך לעבור דרך לא פשוטה, ולעיתים גם ביקורות חריפות, ומה שבטוח זה שלא תמיד נולדים לזה אם לא מפתחים את זה. זמר לעומת זאת בדרך כלל מדובר באדם שנולד עם זה כשהיה קטן. וממש לא דומה זמר שהוא גם מוסיקאי מחונן, לבין זמר שאינו מוסיקאי כ"כ. אלי פרידמן נמנה עם שניהם. גם מוסיקאי מחונן, וגם זמר מצוין בעל אנרגיה נמרצת מאוד, ובין היתר אין סוף חידושים ורעיונות מוסיקליים שאין הרבה מהם בתחום המוסיקה החסידית.
מדובר כאן באלבום 'קאמבק' אחרי שמונה שנים של שתיקה, ומיוחד במינו. אין בו קביעות לסגנון מסויים, משולב היטב בין ז'אנר הפופ לרוק, בניחוחות פולק וג'אז. האיש מאחורי כל העיבודים המהוללים שהרבה זמן אני כבר עוקב אחרי עיבודיו הוא – ג'ף הורביץ. מעבד שיודע להפוך כל שיר לחוויה.
האלבום פותח בדואט עם אחד מכוכבי הזמר החסידי – אלי הרצליך. בשם "אשרי המלך", שמבוסס על הגמרא הידועה ב'ברכות', בעל עיבוד יפה ומעניין. אח"כ עוברים למקצב פופ "פרידמני" טיפוסי – "אלו דברים".
עוד שירים שראוי לציין: "קיים את הילד" – דואט עם יצחק מאיר, המוכר יותר כ-'יצחק מאיר וחברים' (אלבום שירי שבת), "היה עם פיפיות" – שיר קומזיץ נחמד. "כי ימינך" – מלבד לחן עשוי טוב וקליט, העיבוד עלה על כולנה. "מה הבריות אומרות" – שיר הנושא, והיפה ביותר לטעמי באלבום. סגנון פופ מסוים המזכיר במעט את שנות ה-90 בכלל, ואת "All What She Want" בפרט. ו-"תמחה" – היה עם מיתוג מצויין כשיצא כסינגל לקראת "פרשת זכור", ועיבוד – מאלף.
לסיכום, נגיד, ששמחנו בשובו של פרידמן אל במת המסזיקה. וכמו שזה האלבום 'הבריות אומרות עליו' שהוא מצויין, כך נקווה שיהיו עוד אלבומים. בברכת "קיים את האלבום הזה".
אלי פרידמן - "מה הבריות אומרות עליו"איתי סיטבון